סיפורי סקס / סיפורי זימה / החברה של ידידה שלי מהכפר

החברה של ידידה שלי מהכפר

מדי קיץ הייתי נוסע לבקר את ידידה שלי, עמית, שחיה לה בכפר ציורי ברומניה.

אני מכיר אותה בערך מגיל 0. היא יותר ממשפחה בשבילי.
היא עברה לשם לפני כמה שנים על מנת ללמוד רפואה.

בשנה האחרונה, מעבר לגעגועים ולציפייה לראותה, חיכיתי בדריכות רבה לנסיעה הזו.
למה? בגלל החברה המקומית שלה, מוניקה.
ראיתי אותה רק פעם אחת. בביקורי הקודם. היא היתה הדבר היפה ביותר שראיתי מימיי.
הייתי בהלם והחסרתי פעימה.
מכירים את זה שאתם חושבים בעברית, צריכים לדבר באנגלית וכל מה שיוצא לכם זה גמגום אחד גדול??
זה פחות או יותר מה שקרה לי אחרי שעמית הכירה בינינו. רק הרבה יותר גרוע.
הייתי בטוח שהיא חשבה שאני החבר הטיפולי של עמית.

בין הנסיעות לרומניה, הייתי שומר על קשר עם עמית דרך הסקייפ, וברשתות החברתיות באינטרנט.
בשנה האחרונה, כאשר דיברנו, לא רציתי לשאול או להתעניין במוניקה, מפני שלא רציתי שעמית תרגיש שהיא מתחילה להפוך לשולית בכל עניין הנסיעות והביקורים האלה.

הגעתי אל הכפר.
עמית תמיד אוספת אותי משוק האוכל הסמוך לביתה.
שם חיכיתי לה.

כעבור מספר דקות. עצר מולי רכב.
"לא ידעתי שרופאים לעתיד עושים כסף טוב כבר בלימודים שלהם" הרהרתי בצחוק לעצמי. "יפה לעמית שהיא החליפה רכב".

חלון המכונית נפתח ומאחורי ההגה גיליתי לתדהמתי את מוניקה.
"היי שי. מה שלומך?" חייך אליי הייצור המושלם הזה.
"א..אני בסדר. מה שלומך?" ניסיתי לא להזיל ריר
"מצויין! עמית ביקשה ממני שאאסוף אותך. היא תתעכב מעט בלימודים" היא אמרה.
"אה. אוקיי. תודה רבה. סליחה שאני שואל, תזכירי לי את שמך" אמרתי, עושה את עצמי נבוך. ברור שידעתי שקוראים לה מוניקה!! היא שנה כבר לא יוצאת לי מהראש.
"מוניקה. תיארתי לעצמי שבטח תשכח" היא חייכה אליי. לא היה לה מושג כמה חשבתי עליה בשנה האחרונה.

"נכון. מוניקה. סליחה ששכחתי. מבטיח לזכור להבא "קרצתי לה בחצי חיוך" אז מה עושים בינתיים?" שאלתי.
"אתה רעב? הבאתי כמה דברים. אפשר לאכול בפרדס. אני תמיד אוהבת לאכול ולהירגע שם".
"למה לא? בכיף" חייכתי אליה שוב, הכנסתי את המזוודה שלי לרכב ונסענו.

הפרדס היה במרחק רבע שעה נסיעה מהכפר.
מקום מדהים. הרבה ירוק. עצי תפוזים, אדמה חקלאית. מזג האוויר והתפאורה יצרו מראה קסום.

התמקמנו מתחת לאחד העצים.
"אני רעבה. כבר הרבה זמן" אמרה לי מוניקה
"מצויין. בשביל זה הבאת אוכל לא?" השבתי לה
"לא לאוכל. אין לך מושג כמה חיכיתי שתחזור שי. חיכיתי שנה שלמה".
הפסקתי לחייך והכנסתי לעצמי סטירה לוודא שאני לא חולם.

היא התקרבה אליי ונישקה אותי. אחזה בראשי ודחפה את לשונה לתוך הגרון שלי.
כמעט ונחנקתי. למי אכפת? לפחות הייתי מת עם חיוך.

"אני חייבת שתזיין אותי עכשיו"
"את לא יודעת כמה השתוקקתי לרגע הזה" אמרתי לה. הבנתי שאין צורך להסתיר יותר שום דבר.
היא הורידה לי את החולצה
הכנסתי את ידיי מתחת לחזייתה ומיששתי לה את השדיים
היא נעצה בגבי את ציפורניה
שלפתי לה את השדיים והתחלתי לינוק מהם
"בבקשה תמשיך" היא התחננה
"כמה שתרצי" נעניתי להזמנה

התפשטנו שנינו.
היא שכבה על גבה וסימנה לי להכניס את הזין שלי לפה שלה
עשיתי זאת, והתחלתי ללקק את הכוס המגולח שלה
היא מצצה לי את הזין וכמעט שגמרתי. אין לי מושג מה היא עשתה עם הלשון. כל מיני סיבובים ושכלולים
דחפתי לה אצבעות ולקקתי לה את הדגדגן במהרה. היא גנחה. היא רצתה עוד.

נשכבנו על הצד. אני מאחוריה.
היא הרימה את רגלה ונכנסתי לתוכה.
זיינתי אותה לאט. רציתי להרגיש אותה כמה שיותר. להתמכר למגע שלה לפנים הגוף שלה.
היא הסתובבה אליי והתחלנו להתנשק.
היא גנחה לי בתוך האוזן. נתתי לעצמי שוב סטירה לוודא שזה אכן קורה.
"יש לך חשבון לא סגור עם עצמך?" היא תהתה
"חחח לא" חייכתי במבוכה, לא ידעתי שקלטה את זה "רק רציתי לוודא שאני לא חולם".
חשבתי שאני נמצא בתוך אחד מהסיפורים האירוטיים האלה שתמיד הייתי רואה בתכנית "יומן הנעל האדומה" בימי שישי בלילה כשהייתי קטן.

נשכבתי על גבי. היא ישבה עליי ורכנה לעברי.
שדיה מתנודדים ומחכים שאלקק אותם.
אחזתי לה בתחת המושלם והחלק שלה.

היא רכבה עליי.
ליקקתי את שדיה.
היא הזדקפה והמשיכה לקפץ עליי.
אחזתי לה בשדיים והקפצתי אותם מעלה ומטה יחד עם קפיצותיה.

גמרתי.
היא חייכה אליי.

"עם קבלת פנים כזו, אני אבוא כל חודשיים"
"תבוא. נמאס לי מצעצועים. חיכיתי לך בשביל הדבר האמיתי".

כאשר פגשתי את עמית היא צחקה ואמרה לי שהיא אירגנה בכוונה שמוניקה תאסוף אותי ותבלה איתי זמן איכות ביחד. היא אמרה שמוניקה לא הפסיקה לשאול ולדבר עליי ושמחה מאד לשמוע ממני שזה הדדי.

עכשיו אני בדרך חזרה לארץ, ואני בעננים, בכל המובנים
מחכה בקוצר רוח כבר, לנסיעה הבאה.

סיפורי סקס – המאגר המלא

דרגו אותי

סיפורים מחרמנים מומלצים:

בילוי בעיר

בעלי בועז ואני נשואים כבר עשרים שנה, שהכרנו הייתי בחורה מלאה במקומות הנכונים ובעלי מאוד …

יוצאים בתשובה

רבקי אשתי ואנוחי זוג דתי, שמכונים חובשי כיפות, האמת שהתחנכנו בישוב על גבול החרדיות שם …

תגובה אחת

  1. נהייתי רותחתת מהסיפור הזה! אחלה אתר אגב

     

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *